החלטה בתיק מ"ת 28520-12-11

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של גניבת והתפרצות לרכב, התפרצות לבניין והפרעה לשוטר.

על פי האמור בעובדות כתב האישום  ביום 8.12.11 התפרץ המשיב יחד עם אחרים למתחם סולל בונה באשדוד וזאת לאחר ששברו את מנעול שער הכניסה.  בהמשכם של דברים פרצו המשיב והאחרים אל משאית מערבל בטון , התניעו אותה, המשיב נכנס למשאית ונסע מהמקום.  על פי המתואר בסעיף 3 לכתב האישום, בסמוך לצומת בני דרום שוטרים הורו למשיב לעצור, ובתגובה זה עצר את המשאית, והחל להימלט עד אשר נעצר.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 20.12.11 טען ב"כ המשיב כי אכן המשיב נתפס נוהג במשאית הגנובה פרק זמן קצר לאחר שזו נגנבה, אולם לדבריו, אין ראיות לכך כי המשיב הוא זה שפרץ למתחם עצמו או לחילופין הוא זה שפרץ למשאית והניע אותה. לדבריו, שניים אחרים ביצעו את כל הפעולות שקדמו לנסיעה במשאית הגנובה וחלקו של המשיב התמצה בכך שנאמר לו שעליו להעביר את המשאית לאדם אחר שאמור היה להמתין לו בכביש 6.  עוד לדבריו ב"כ, הגם שהמשיב חשד שהמשאית גנובה זה פעל בתמימות. העובדה שברח מהמשאית אינה נעוצה בכך שרדפו אחריו אלא מטעמים אחרים.  בצד טענה זו, הצביע בב"כ המשיב על מחדלי חקירה שיכולים היו לאשש את טענותיו של המשיב כי הוא רק הסיע את הרכב.

טענה עיקרית נוספת אותה העלה ב"כ המשיב, הינה טענת אפליה. אליבא דידו בתיק זה, נחקרו שני חשודים נוספים אשר קיימות בתיק החקירה ראיות ברורות למעורבותם בביצוע התפרצות וגניבת הרכב אולם משום מה אלו נחקרו חקירה אחת פורמאלית ושוחררו כאשר המדינה אף הגדילה לעשות והחזירה לאחד מן השניים ששמו אחמד מסבאחה את המונית אשר נהג בה עובר למעצרו וכאשר לכאורה ישנן ראיות כי הוא זה שהביא את המבצעים בעזרת אותה מונית למקום ביצוע העבירה.

כאמור, השניים האחרים שוחררו ללא כל תנאים מגבילים דבר אשר יש כדי להפלות את המשיב שלפנינו באופן מובהק ביחס אליהם ולהוביל לשחרורו אך בשל טעם זה בלבד.

ב"כ המבקשת סבור, כי ישנן די ראיות הקושרות את המשיב לביצוע עבירות. לדבריו, כתב אישום זה הינו תוצר של חקירה אשר לגביה הוצאה בקשה לתעודת חסיון אשר אין בחיסיון זה כדי לפגוע בעצמת הראיות הקיימות ובעניינו של המשיב שלפנינו. ככל שהדבר נוגע לטענת ההפליה ציין כי באופן חריג  כל התייחסות אליהם ולעילת המעצר יכולה להינתן אך ורק במעמד צד אחד.

ב"כ המשיב לא חלק על סמכותו של ביהמ"ש לשמוע ראיות במעמד צד אחד ככל שאלו נוגעות לעילת המעצר, אולם הדגיש כי מדובר בהליך שהוגדר בפסיקה כחריג וכי על ביהמ"ש נוכח קבלת המידע האמור במעמד צד אחד, לבחון אותם , ובין היתר בעיניים "סניגורליות" תוך בחינת הפגיעה בזכויות המשיב אשר אינו נחשף לחומר זה.התרתי הגשת חומר וקבלת התייחסות במעמד צד אחד ולאחר מכן השלימו הצדדים את טיעוניהם שככל שמצאו לנכון.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את חומר הראיות, וכן קיבלתי התייחסות במעמד צד אחד, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה, ללא חולשה. כאמור, המשיב נתפס נוהג במשאית הגנובה פרק זמן קצר ביותר לאחר שזו נלקחה מהמפעל. די בכך כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. מעבר לנדרש, לדברי המשיב, אדם אחר אמר לו כי עליו לנהוג במשאית ולתת אותה לאדם אחר שימתין לו בכביש 6 אולם, לא היה מעורב בפריצת המפעל והמשאית. גירסתו של המשיב בחקירותיו השונות נעה כאמור בין כך שחשד שזו משאית גנובה נוכח העובדה שהסוויץ' והחוטים היו שבורים לבין העובדה שהיה בטוח שמדובר במשאית גנובה.

ב"כ המשיב ניסה ללמדנו כי מדובר במי שבתמימותו ביצע את המעשים המיוחסים לו ונשמע לבקשתם של אותם שניים אחרים. למשיב זה ניתן לייחס תארים רבים, תמימות אינה נמנית על אחד מהם. את דבריו ביחס לכך שרק חשד, ונשמע לאחרים שאת שמם לא מסר ניתן להגדיר כבר עתה כי גירסה קלושה ביותר אם לא למעלה מכך. לא למיותר לציין, כי העובדה שזה עצר את המשאית וברח ממנה מחזקת אף היא באופן ברור את מרקם הראיות לכאורה בעניינו של המשיב. ביחס לעניין אחרון זה, ב"כ המשיב ניסה ללמדנו שזה עצר מבלי סיבה נגלית לעין אולם למקרא דוחות השוטרים דרור וג'ימה ודודו מרציאנו מיום 8.12.2011, עולה, כי בשלב מסוים הרכב ובו השוטרים עקף את המשאית ובשלב זה המשיב עצר וברח מהרכב כך שלא ניתן לשלול שזה חשד שנתפס.

כאן המקום לציין, כי כל אותם מחדלי חקירה לכאורה עליהם הצביע ב"כ המשיב אין בהם כדי לפגוע בעצמת הראיות לכאורה הקיימת בעניינו של המשיב, אלא לכל היותר לחזק את מעורבותם של אותם שניים אחרים  ומכאן להשליך על עצמתה של טענת ההפליה.

לסיכום, שלב זה אציין, כי בתיק זה ישנן ראיות לכאורה ברורות, ולא מצאתי בדברי ב"כ המשיב ככאלה שיכולות לכרסם בעצמתן. שונים הם פני הדברים ביחס לטענת ההפליה אשר העלה ב"כ המשיב. כנקודת מוצא, ולמקרא חומר הראיות, אכן, שני האחרים מעורבים בצורה כזו או אחרת בפריצת המפעל ובגניבת המשאית, כאן המקום לציין, כי עצמת הראיות בעניינם של שניים אלה ככל שהדבר נוגע לחומר שהוגש לביהמ"ש (וזאת בנפרד מחומר שלגביו התבקשה אותה תעודת חיסיון) פחותה מזו שנוגעת לעניין המשיב שבפנינו אולם, ביחס לכך כן אתן ביטוי למחדלי החקירה הלכאוריים שיוכלו להעצים את מעורבותם של השניים בגניבה ועיקר העיקרים, גם ב"כ המבקשת אינו טוען כי אין ראיות ביחס לשניים האחרים אלא שלדבריו את האבחנה המתבקשת ניתן לפרט במעמד צד אחד.

כאמור, ערכתי דיון במעמד צד אחד וכל שאציין בשלב זה, הינו כי לא מצאתי בדברים שנמסרו לי על ידי ב"כ המבקשת ככאלו המצדיקים את ההפליה לכאורה שנעשתה בין המשיב לבין אותם שניים אחרים.

בטרם אתייחס לנפקות של אותה הפליה לצורך מתן החלטתי זו, אקבע כי זו קיימת, אתייחס לשאלתה של עילת המעצר שכן בהעדרה, ממילא דינו של המשיב להשתחרר.

בהינתן במיוחס למשיב, בכתב האישום שלפנינו, וכן בשים לב לעברו הפלילי הריני לקבוע כי בעניינו של משיב זה, ישנה גם עילת מעצר.

כאמור, עבירות רכוש, מטבען אינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית, הפסיקה הניחה מספר כללים כאשר בהתקיימותם ניתן לדבר על עילת מעצר גם בעבירות רכוש.

ביחס לתיק שבפנינו, אציין כי מדובר בשלושה לפחות אשר חברו בשעת ערב לבצע את גניבת המשאית, המדובר בגניבה אשר מחייבת ראשית התפרצות למפעל, ובהמשך התפרצות למשאית וגניבתה. ביהמ"ש שם את דעתו לכך כי מדובר במשאית מסוג מערבל בטון אשר שוויה של משאית כזאת גבוה משמעותית מכל כלי תחבורה רגיל, כך גם בימ"ש שת ליבו לעובדה, כי גם אליבא המשיב היה עליו להעביר את המשאית לאדם אחר אשר אמור היה להמתין לו בכביש 6, כך שאין המדובר בפורץ יחיד, אלא הלכה למעשה בחבורה אשר הגיעה למקום עם שני כלי רכב שונים, הכוללת חלוקת תפקידים ברורה תוך מעורבות של אחרים אשר יסייעו בהעברתה של המשאית ליעדה הסופי.

די באלה כדי לומר כי אין המדובר בעבירת רכוש רגילה. מעבר לכך, המשיב כאמור, נמלט מן המשאית הגנובה ואף נפצע במהלך המלטותו דבר המלמד על חשש להמלטות מן הדין וזאת מעבר לסכנה לבטחון הציבור ורכושו.

מעבר לכך, לחובת המשיב עבר פלילי הכולל תשע הרשעות קודמות  בעשרים אישומים שונים, כאשר ניתן לומר די בבירור כי רובן המוחלט של עבירות אלו ענינן גניבות רכב. המשיב אף ריצה מספר עונשי מאסר ממושכים. כאן המקום ליתן הדעת להרשעתו האחרונה מיום 2.11.2009. עיון בפרטי כתב האישום ובגזר הדין שניתן בעניינו של המשיב, מגלה כי באותו תיק יוחס למשיב כי בחודש דצמבר 2006, המשיב גנב בדומה לתיקינו אנו משאית מערבל בטון ובשעה שנעצר על ידי שוטרים, התעמת עם השוטרים בשלב מסויים אף איים על השוטר באמצעות מברג דבר אשר אילץ את השוטר לעשות שימוש באקדחו האישי ולירות במשיב על מנת להימנע מפגיעה. ביהמ"ש מגזר דינו מיום 2.11.2009, מציין, כי אלמלא חלוף הזמן, לא היה מכבד את הסדר הטיעון וסופו של דבר גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל לצד עונש מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה בתיקינו אנו.